בנם הבכור של שרה ואריה. נולד בא' בתשרי, ראש השנה תש"י (24.9.1949) בקיבוץ אפק שבצפון הארץ. אח לצביקה.

יהושע גדל בקיבוץ אפק, שאביו היה ממייסדיו. למד בבית הספר היסודי במקום בקבוצת "ארז" וכנער עבד במגוון ענפי המשק.

בעבודת שורשים שהכין בבית הספר בשנת בר המצווה שלו הביא את סיפוריהם של הוריו, שגדלו באירופה. אביו, שעלה ארצה טרם מלחמת העולם השנייה, הטמיע בו, כדבריו, את אהבת הארץ, אהבת ההתיישבות והגשמת החזון הציוני, והמסר הזה ליווה את יהושע כל חייו.

בשנת 1968, אחרי שנת שירות בקיבוץ אייל, התגייס לצה"ל. הוא שירת בחטיבת "גולני" ואחרי כשנתיים יצא לקורס קציני מנהלה, בסיומו שב לחטיבה. ביולי 1970 מונה לתפקיד השליש של גדוד 51 (הבוקעים), לאחר מכן היה השליש של בסיס האימונים, בא"ח 1.

לאחר ארבע שנות שירות השתחרר, חזר לקיבוץ והחל לעבוד ברפת, עבודה קשה ותובענית שאותה עשה במסירות רבה. בכל בוקר השכים קום לחליבה, ואחר כך להאבסה ולקציר. סיפר יונתן, חברו: "אפשר ללמוד על כל דרך חייו של יהושע מן השנים ההן ברפת - דרך חיים של עבודה קשה, של חתירה למטרה בעקשנות, בהתעלמות ממוסכמות".

אחרי שהשתתף כאיש מילואים במלחמת יום הכיפורים (1973) החליט יהושע לשוב לצבא הקבע, לעזור בשיקום חטיבת גולני שנפגעה קשה במלחמה. מסוף 1973 שירת כסגן קצין שלישות חטיבתי, באוקטובר 1976 הועלה לדרגת רב-סרן ומונה לקצין השלישות של חטיבת גולני.

חודש לאחר שהועלה בדרגה, אושפז לראשונה בבית החולים רמב"ם עם זיהום בכליות. בהמשך נפצע מירי, נזקק לשיקום ממושך אך נותר עם נכות. בסוף 1977 השתחרר מצה"ל.

מילות ההערכה שנכתבו בתעודת השחרור שלו יכולות להעיד על רמת המחויבות והמסירות של יהושע שהייתה חלק מהאידאולוגיה שינק בבית הוריו, על החריצות והמשמעת העצמית שהיו חלק בלתי נפרד ממנו במשך כל חייו. כתב סגן מפקד החטיבה: "יהושע היה בחור ישר ואמין. כל דבר עניין אותו, הוא לא ויתר ודבק במטרה עד שהשלים את עבודתו במלואה. הוא עבד קשה מאוד. ראשונה במעלה הייתה עבודתו ורק אחר כך המחלה, עד שלא יכל עוד".

עם החזרה לקיבוץ הוא החל לעבוד בגידולי השדה. בשנת 1979 עבר לגור בחיפה, התחיל ללמוד באוניברסיטת חיפה כלכלה וסטטיסטיקה ועבד כגנן.

בשנת 1980 נישא לדליה. זמן קצר לאחר לידת בנם אלון, שנקרא על שם העץ המעטר את תג היחידה של גולני, שבה המשפחה לגור בקיבוץ אפק. בקיבוץ נולד הבן השני, אור. ב-1985 המשפחה עברה למושב ציפורי. יהושע בנה משק שכלל רפת וגידולי שדה, וכן נטע כרם. בבית החדש נולדה הבת אלמוג.

אישיותו של יהושע השפיעה על כל מי שהכירו אותו במהלך השנים. בנו אור סיפר כי דרכו של אביו השפיעה עמוקות על חייו: "אבא שלי לימד אותי לעבוד קשה, ללמוד הרבה ולהתמיד במה שאתה עושה. לפי הדרך שלו, הכול מסתדר בסוף".

חבריו מילדות, בני כיתתו בקיבוץ, תיארו חבר מסור ואכפתי, ידיד טוב שתמיד נחלץ לעזרה וגם ברגעי מחלתו הקשים, בהם סבל מכאבים איומים, התעניין בשלומם ובשלום בני משפחתם. לצד המסירות לחברים תיארוהו כאדם חרוץ במיוחד, בלימודיו ובכל עבודה ומשימה שקיבל עליו בקיבוץ.

יהושע אהב מאוד גידולי נוי. הוא ידע כיצד למצוא את היופי שטמון בכל מקום, ולהפוך אותו לפורח ומטופח. בצעירותו עבד בטיפוח הנוי בקיבוץ, גאל פינות מוזנחות והפך אותן לירוקות ופורחות. שתי אהבות גדולות נוספות שלו היו כלבים וצילום, והוא הקפיד לתעד כל דבר.

מצבו הבריאותי הידרדר כל העת, והוא נאלץ לעבור טיפולי דיאליזה. באוקטובר 1993 הובהל לבית החולים ונותח. במשך שבועיים נאבק בכאבים שלא הרפו ממנו, עד פטירתו.

יהושע פיאלקוב נפטר ביום ט' בחשוון תשנ"ד (24.10.1993). בן ארבעים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין באפק. הותיר אישה, שני בנים ובת, אב ואח.

"הרבה פינות יפות באפק יזכירו לנו אותך", ספדו החברים ליהושע, אשר הקים ועיצב בעבודה קשה פינות נוי רבות ברחבי הקיבוץ.

לזכר יהושע פרסמה נעמי ברזילי שיר בעלון הקיבוץ "דפי אפק":

"רוח סתיו / כי הסתיו פלש לחיי / העלים נושרים / אט מנתקים עצמם מעץ החיים / וצונחים. / קלים הם וקלה צניחתם / בני הסתיו והמוות / בני הרוח החולפת / מעל האדמה החרבה. / האם גם אתה צנחת כך / מעץ החיים / קל ונישא אל המוות / בזרועות רוח המדבר?

אך לסתו שלי / לא יבוא האביב / על התל – פרחים / מושקים בדמעותי".

יהושע מונצח באתר ההנצחה שבמוזיאון חטיבת גולני בצפון הארץ, ובאנדרטת חללי חיל השלישות בבסיס תל השומר.